העולם המופלא של גיא גיל

פוסט ראשון בעברית. על השיקולים לכך בהמשך, אך על הרקע עכשיו:

בערב רגיל באמצע השבוע, לבושה בסקלה של גווני אפור, כרגיל,  הלכתי לי דרך שינקין, בלי סיבה מיוחדת, סתם כדי להגיע ממקום למקום. לפתע ראיתי אותה - נסתרת מעט, אפילו ביישנית, אך בולטת כל כך בצבעוניות שלה ושופעת חיוניות - החנות של גיא גיל.

הייתי מוכרחה להיכנס. כשהתקרבתי, גיליתי מחזה מרהיב - עשרות שרשראות ייחודיות תלויות לרוחב הקירות של חנות קטנה, שולחן מצופה עגילים וחלון ראווה שמאיר את כל הרחוב. הייתי מוקסמת. ככה בטח גלידה מרגישה כשמצפים אותה בסוכריות. 

החנות הקסומה, צולם על ידי גיא גיל

כל פריט הוא עיצוב ייחודי ואין אף פריט משוכפל. וזה לא רק הצורניות שמשתנה - אלא גם הקונספט של כל יצירה, שכן לכל שרשרת יש סיפור משל עצמה ושם שנובע ממנו. מדהים, ללא ספק. אך מה שמדהים עוד יותר זה האדם שעומד מאחורי העיצובים - גיא גיל, הבה נכיר. 

למה דווקא עיצוב?

בעיצוב אני יכול להביע באופן חזותי את האני הפנימי שלי, ובעיצוב שזה כמו בתאטרון אני יכול להחליף תפקידים להיכנס לכל דמות. אני חושב שהתכשיטים שלי משמשים בצורה מסוימת כתפאורה מתחלפת ברחוב, ונשים שעונדות את הפריטים שלי יכולות לבטא את עצמן כל פעם בצורה שונה.

היכן אתה מוצא השראה?

השראה מבחינתי נמצאת בכל מקום רק צריך לזהות אותה, היצירה שלי יוצאת ממני באופן טבעי וספונטני ולעתים תוך כדי הסתכלות בחומרים רצים לי רעיונות שהופכים לכדי עיצובים. 

איך אתה מגדיר את השפה העיצובית שלך?

השפה העיצובית שלי נעה בין הצבעוניות המתפרצת למונוכרומטיות וגוונים של פסטל, אני איש של ניגודים וכך זה גם מתבטא באומנות שלי.

יש אפילו בשחור לבן. צולם על ידי גיא גיל

מה תהליך היצירה שלך?

אני אספן של פלסטיק על כל צורותיו פלסטיק ישן וינטג' וחדש. פריטים וחלקי פלסטיק שונים מרתקים אותי, משחקים ישנים מפלסטיק בובות שונות חלקי לגו ופליימוביל וכמובן שאין לזה סוף...אני עובד הרבה עם פרספקס אותו אני מייצר על פי מודלים בהתאם, חלק מהעיצובים שלי מתחילים לעתים מסקיצה אותה אני מצייר על נייר.

מהו העיצוב שאתה הכי מרוצה ממנו ולמה?

ללא ספק " חמולה" שרשרת בעיצוב ייחודי גדולה ובולטת בנוכחותה. כל שרשרת היא סיפור בפני עצמו לכן שמה "חמולה".

"חמולה", צולם על ידי גיא גיל

הדבר שאתה הכי אוהב בלהיות מעצב?

השילוב שבין מפגש עם הקהל לבין עבודה אינטימית בסטודיו, לראות נשים מאושרות שעיצוביי עושים להן טוב ממלא אותי בהנאה, אני שמח שהתכשיטים שלי מעלים חיוך באותן לקוחות וגורמים להן להרגיש שמחות.

הדבר שאתה הכי שונא בלהיות מעצב?
 אני לא שונא. אני אוהב את מה שאני עושה וחש סיפוק גדול.

האם יש מעצבים שאתה מעריך את עבודתם במיוחד?

אבנר ליפשיץ. מעצב תעשייתי שהוא גם מעצב תכשיטים. האופן שבו הוא רואה חומרים פשוטים והופך אותם ליקרי ערך מופלא בעיניי. קולקציית הצמידים שלו שעשויים מברגים למשל בהחלט ראוייה להיות גאווה ישראלית.

עצה למעצבים מתחילים או סטודנטים לעיצוב?
תהיו אתם ותלכו עם האמת הפנימית, כך גם ברמה העיצובית.

מה הצבע האהוב עליך?

בעבר אהבתי את הצבע האפור על כל גווניו הבהיר והכהה, לאחרונה אני מתחבר לירוקים ירוק גינה וירוק פיסטוק, אך גם לשאר הצבעים.

הפייבוריט שלי, צולם על ידי גיא גיל

You are what you drink

I just ruined your morning coffee

Poor Little Rich Girl | School Edition

Poor Little Rich Girl is doing a group project

Poor Little Rich Girl | Morning Edition

Poor Little Rich Girl's Oh-so-classy morning

Expectation vs Reality: Luggage

Components: cardboards, glue, and all of my emotional baggage

The tale of the parisienne

The setting: A bus station on a nameless street in Paris, somewhere halfway between the Eiffel tower and Notre Dame de Paris.

Cast of characters:

Me [in order to maintain coherence, and because I really like my initials, I'll call myself "J"]: euphoric that I've found healthy food in the land of carbs and butter, eating figs and almonds with abandon.

My friends we shall refer to as "S": the reasonable and the French-speaking one between us.

The Parisienne- or- "P" whereas "P" also stands for "perfection" [spoiler alert]: the embodiment of class and Parisian-chic wrapped up in one well-dressed woman.

J and S, too happy to worry about petty details like the time or their flight home are trying to figure out which bus will take them to the Eiffel tower. P is standing about 70 cm away from them, secretly listening to their conversation.

S to P with some hesitance:

Excusez-moi, madame? Un bus de la tour Eiffel?

And that's when J's most memorable experience in France began. P replied and then continued to talk to S and J. Their small-talk chitchat at the bus station developed into a guided site-seeing tour P gave the girls during the bus ride. Nice and informative, and with a Hollywood-blockbuster-worthy French accent P told them which building Napoleon had built for his troops and where Princess Diana had died in the car crash. She also mentioned the museum of Fashion and the museum of Architecture [at that moment J was ready to tear apart her plane ticket home and just stay in Paris forever drooling over clothes and buildings and worshiping P]. P talked about the beautiful, pastoral cafés and the delights of people-watching.  And when J mentioned how lovely P's shoes were, she confessed how she found them on sale merely for 20 euros.

J [to herself]: Oh dear P, please guide me through life!

The bus stopped. P signaled to the girls the follow her, they did. P crossed the street in a red light with the poise of a queen and the ease of a brat. P directed S and J to the tower, wished them a wonderful day and vanished. 

Paris - related Vimeo Finds

Packing to Paris

Color is illegal

Poor Little Rich Girl | E-mail Edition

Poor Little Rich Girl Checks Her Email 

Bon voyage

Juliette Gold is putting life on hold

Poor Little Rich Girl | Job Edition

Poor Little Rich Girl Tried Getting a Real Job

Inventory

• fat cat - 1 too many
• books - 2 boxes
• school supply - 3 boxes
• clothes, makeup, etc. - 3 boxes
• shoes - 2 boxes
• trash bags - 6 bags
• everything else - 1 box

conclusion: I'm a geek, own too many shoes, and keep a lot of useless crap. 

Juliette Gold is moving

I'm not moving far away enough for it to be exciting. Actually, the new house is so close to my old one, that the entire situation is pretty ridiculous. However, in order to make my life adequately complicated, I've turned the mini-move into a 24/7 – impossible – to – complete – life – consuming – renovation and design project. A project that you, my lovely readers, a bound to hear about.

Poor Little Rich Girl | Back-to-School Edition

Poor Little Rich Girl on September 1st 

Have a lovely year, everyone! 

Starving Artist - Hipster Water

Hipster Water

No day may begin without a sip of the Hipster water. They improve the production of cynicism and promote the absorption of caffeine. However, it's important to note, that plain water just won't qualify. Hipster water must hold up to several specific standards. 

Other variations include:

Organic cucumber water

Free-range steamed lettuce water

Mommy-and-daddy-are-paying-my rent-but-shh-it's-a-secret water

Poor Little Rich Girl

Poor Little Rich Girl's Thoughts 

Shoe Fund - Commute

Commute 

-or-

People I hate on the 6:30 a.m. bus

Pictured right to left:

1. People who put on nail polish.
2. People who eat.
3. People who look ridiculously put together. It's six freakin' thirty a.m.!
4. People who start random, pointless, conversations; they also have crazy eyes.
5. Horny grandpas.

The universe just gave me a bitch-slap

There I was, thinking I was so smart with my new blog design. "Glasses", I thought to myself, "that should be pretty original". I was super proud and self content, alas [note the drama] the universe rushed to proved me wrong. One day before the blog's re-launch, Reffinery29 posted this.

I wonder how many hours of PR it'll take to get my glasses on that list. 

The original at Pop Chart Lab

Juliette Gold is back! -or- Q&A

I'm back!

Actually, this post is more of a QNA&A: Questions-Neven-Asked and Answers

Q: So what have I been up to lately?

A: I've been gluing pieces of cardboard for a year. It's not a code for anything; this is literally what I've been doing. 

Q: Why did I disappear so suddenly?

A: One breezy day in late October, after not sleeping for 36 hours, not being aware of the day, month, or year [I was only able to time it retroactively] and not functioning the way humans should [I mean, I had no nail polish on!]  I decided I should focus on school. I tend to get overly-ambitious, and then preoccupied, then overwhelmed, then I overdose on caffeine and then I crash. It's a lovely, sitcom-worthy cycle . 

Q: Why am I back?

A: I was diagnosed with a lack of narcissism; suggested treatment involved attention and adoration from complete strangers. 

Q: So what should you [=the readers] expect now that the blog is back on?

A: Absolutely nothing! Expectations create obligations, and obligations create commitment. And that kind of s@!t really freaks me out. Just stop by every now and then and embrace the unexpected. 

Stay tuned for awesomeness 

The Countdown

The Countdown

The Countdown

Returning Soon